המערכת הייתה מוכנה לצאת לדרך. כובע רחב שוליים על ראשה, נעלי הליכה נוחות לרגליה, וגם תרמיל, עם בקבוק מים וכמה תפוחים, שרצועותיו היו מותאמות בדיוק למידתה. כמה היא אהבה לטייל! הלב שלה היה מתרחב רק מהמחשבה שהיא יוצאת, הנשימה הייתה…
"צ'ק אין?" שאלה מראית עין, מנהלת הקבלה הקפדנית של המלון. היא התבוננה בשעון הקיר הגדול מולה, בשעון היד שלה ובשעון שעל לוח המחשב, שכולם היו מסונכרנים, כמובן וצקצקה. "יש עוד שלוש דקות בדיוק. לא דקה אחת קודם", היא ענתה במבט…
לאחרונה, החלו להתקבל במערכת לא מעט פניות לגבי תקלות. עוד ועוד פניות נכנסו, חלקן מסומנות אדום, מתריעות על בהילותן, אבל תשוקה תהתה איך אף לא תלונה אחת הגיעה אליה. גם כי היא הייתה פנויה, אבל בעיקר – כי הייתה אשת…
"כן, איך אני יכולה לעזור?" בושה התנפלה בקול צרוד על עוד לקוח מבוהל, שלא הבחין בה, אורבת בין המעברים. "תנסה את זה", היא לא חיכתה לתשובה וכבר השפריצה עליו ענן ריח כבד וסמיך שהגיר דמעות מעיניו, זיעה ושיעול מטריד מריאותיו.…
הדבר האחרון שהיה לה חשק, למערכת, היה להתחיל את השיפוץ הזה. נכון, שנים היא חלמה עליו, אבל שיפוצים אף פעם לא היו הצד החזק שלה, ובטח לא שיפוץ כזה. היא פשוט כבר עשתה כמה שיפוצים בחיים שלה, היא יודעת. היא…
"לא! זה לא זה!" הצלחה זרקה את כף הבחישה, וכמעט פגעה במנורה מעליה. המטבח שלה נראה כמו אחרי פוגרום והיא עצמה נראתה כאילו זה עתה חזרה משדה קרב. פניה היו מקומחות והזיעה שניגרה מהם הפכה את הקמח למעין עיסה שנדבקה…
"לא, לא, לא!!!" איזון כמעט דפקה את הראש בדוכן המנצחים שלה. הצלילים שהפיקה התזמורת שלה היו רחוקים מלהיות נעימים לאוזן ממוצעת. נו, על מי היא עובדת? זה היה פשוט זוועה. לאחרונה, הקולות הנמוכים היו חזקים כל כך עד שאיזון הייתה…
הטלפון האדום הרעיד את החלל בצלצולו. המנכ"לית נדרכה. כבר תקופה שעפעף ימין שלה לא מפסיק לקפוץ. חושיה החדים כבר בישרו לה את אשר היא עתידה להתבשר. מפעל הזגוגיות שלה היה אחד המפעלים הרווחיים ביותר. המערכת תמיד הזדקקה לזגוגית כלשהי במקום…
אחד מתחביביה המרכזיים של התלבטות היה לעמוד שעות מול הראי ולהתמוגג. "אני מאוהבת! כל כך מאוהבת!" הייתה מתמוגגת מול הראי, חושבת שעוד מבט אחד והיא לא תוכל להכיל את כל האהבה הזאת שהייתה נשקפת אליה. היא הייתה כל כך מאוהבת…
כבר תקופה ארוכה שלסבלנות אין סבלנות. השקט ממנה והלאה, וגם השלווה. אפילו את המחשבות שלה היא לא מצליחה לשמוע. ככל שהיא חושבת על זה, היא מבינה שאין מנוס מלעשות חתיכת שינוי, להמשיך הלאה. שנים שהיא בזוגיות, מאז שהיא זוכרת את…
סיפורים לילדה הפנימית נכתבו מתוך הליכה בדרך, שלפעמים יש בה לא מעט עליות מתישות, אבנים פוצעות וירידות תלולות. עם הזמן הבנתי שהגיל הכרונולוגי אינו אלא רק מספר, ובכולנו ממשיך לחיות, לפעום ולא פעם גם לבעוט, ילד פנימי, קטן ומתוק, שרק רוצה חיבוק. משם התפתח דיאלוג. התחלתי לספר סיפורים לילדה הפנימית שלי, והיא? חובבת סיפורים, מתוקה, ומבינה שכמותה, הקשיבה. ומאז, ככה, יד ביד, אנחנו צועדות ביחד בדרך.